<h1>סמ"ק מצוריך סימן קמ"ו</h1>
<h2>דף ב.</h2>
לקרא מגילה בזמנה. ואמרו רבותינו (מגילה י"ט) הכל כשרין לקרא את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטןא), וגם מבטלין תלמוד תורה לקריאתה אך לא מתעסק למת מצוה, והכל חייבין לקרותה אפילו נשים ומיהו אין מוציאות אנשיםב), והקורא בין עומד בין יושב יצא, וכן קראוה שנים יצאו ואינה צריכה עשרה, ואין קורין אותה עכשיו אלא בי"ד, ואם היינו יודעים כרך שמוקף חומה מימות יהושע בין נוןג) קורין אותה בט"וד), ומברכין לפניה ג' ברכות על מקרא מגילה ושעשה ניסים ושהחינו בין בלילה בין בשחרית, וכל הלילה כשירה למקרא מגילה, ולאחריה במקום שנהגו מברכין בא"י אמ"ה הא-ל הרב את ריבינו והדן את דינינו והנוקם נקמתינו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם הא-ל המושיעה). קראה למפרע או על פה לא יצא, אבל התחיל לקרות ושהה והתחיל לקרות ממקום שהניח אפילו שהה כדי לקרות [כולה] יצא, והכל יוצאין בקריאת לשון הקודש אבל שאר לשון אינו מועיל רק למביני אותו לשון גם שתהא כתובה באותו לשון ולע"ז יוני לכל כשר. ואמר רבא (מגילה י"ט) נקראת ספר ונקראת איגרת נקראת ספר שאם תפרה שלא בגידין כלל פסולה ונקראת איגרת שאם יש בה שלושה חוטין של גידין כשרה והוא שיהיו משולשיןו), והגוילין נהגו לעבדן לשמה והרב המיימון אומר (הלכות מגילה פ"ב ה"ט) שאין צריך ואין ראיה לא לזה ולא לזהז), וצריך לקראת בני המן ועשרת בנשימה אחת, וגם צריך שיהא כתובין אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינהח). והיכא שנתעברה השנה קורין אותה באדר השיני וכן סדר הפרשיות, אבל הספד ותענית אסורט) בין ארבע עשר וחמשה עשר דאדר הראשון בין בארבע עשר וחמשה עשר של אדר השיני, והוא הדין לעשות משתה ושמחהי), אבל בעשית מלאכה אין איסור כי אם בשיני דגם בשיני אין איסור מלאכה רק במקום שנהגו, וסעודת פורים שאכלה בלילה לא יצאיא), וצריך לשלוח ב' מנות לאיש אחד ולב' אביונים ב' מתנות, ומגבת פורים לפורים ואין העני רשאי ליקח בהן רצועה לסנדלויב), ואין מדקדקין בהן אלא כל הפושט ידו ליטול יטול לעשות משתה ושמחהיג). א) אבל משום חינוך משמיעים לו ולהוציא אינו יכול שכל המחויב מוציא ושאינו מחוייב אינו מוציא, עכ"ל תוס' (מגילה דף י"ט ד"ה ור"י). ור' יוסף איש ירושלים פסק דאף ביחיד צריך לברך וכן נמצא בתשובת רש"י שהשיב (מחזור ויטרי סימן רמ"ה) נראה בעיני דלא שנא רבים ולא שנא יחיד אחד מברך ואחרים שומעים, עכ"ל. ב) נשים מוציאות נשים שהן מינן מקריאת מגילה משום דלא גרעי מאנדרוגינוס שמוציאין מינן, עכ"ל תו' (מגילה דף ד' ד"ה נשים). ג) אע"פ שאין להן חומה עכשיו ולא חילקו בכל הקף כרכים אף בחוצה לארץ, עכ"ל ס"ג. ד) חזקיה קרי מגילתא בטבריא בארבסר ובחמסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע או לא עכ"ל פ"ק דמגילה (דף ה') מכאן ראייה דעיר דמספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע קורין אותה ב' ימים בארבסר ובחמסר, [וחמסר בלא ברכה, מצאתי], עכ"ל תו'. ה) א"ר פנחס צריך שיאמר אחר מקרא מגילה ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים הערלים ברוכים היהודים חרבונה זכור לטוב, א"ר פנחס ברות ובקוהלת ובשיר השירים ובקינות ובמגילה מברך על מקרא מגילה כשהם כתובים במגילה אבל אם קראם בין הכתובים מברך על מקרא כתובים והקורא נביאים מברך בכתבי הקודש. ויש מפרשים דעל שיר השירים אין מברכין מאי טעמא דלית בה הזכרת השם, עכ"ל במסכת סופרים (פרק ארבעה עשר הל"ב). ויש נוהגים באיכה ברות בשיר השירים בקהלת לברך בלחש, מרדכי קטן. ו) פירוש משולשין שיהיו מתחילת היריעה עד התפירה ראשונה כמו מתפירה ראשונה עד השניה וכן משניה לשלישית כמו משלישית עד סוף היריעה כמו ההיא משולשין דמכות גבי ערי מקלט (מכות דף ט'), מתחילת היריעה פירוש בלא תפירה וצריך שיעור בלא תפירה בתחילת היריעה כמו בספר תורה, עכ"ל ס"ק. וצריך שיהא התפר חוץ לכתב ולא בפנים. כתב רב היי גאון שמנהג כל ישראל שהקורא את המגילה פושט את המגילה כאיגרת וקורא וכשיגמר חוזר וכורכה כולה ומברך, עכ"ל ס"ג. ז) יש ראייה קצת מדנקראת ספר צריך עיבוד לשמו, עכ"ל ס"ק. ח) ובה"ג מפרש איזהו אריח את ואת ואת לבינה פרשנדתא דלפון אספתא שאריח חצי לבינה, ע"כ לשון ס"ג [פי' שם על גבי שם ואת על גב את ע"כ]. ט) אבל בעשיית מלאכה אינו אסור אלא במקום שנהגו דהספד ותענית קבילו מלאכה לא קבילו עליהן דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא כתיב. תני רב יוסף (מגילה דף ה') שמחה ומשתה ויום טוב שמחה שאסור בהספד משתה שאסור בתענית ויום טוב מלמד שאסור בעשיית מלאכה ומוקי לה במקום שנהגו. תניא (שם) בונין בנין של שמחה ונוטעין נטיעה של שמחה, כתיב במגילת תענית (תענית י"ח) בארבע עשר ביה ובחמשה עשר ביה יומא דפוריא אילו דלא למספד בהון אמר לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה, עד כאן לשון התלמוד פרק קמא דמגילה (דף ה'). י) וכן נהגו גדולים בי"ד של אדר הראשון לעשות משתה ושמחה. וכן היה רגיל רבינו יחיאל מפרי"ש להרבות בשמחה ובסעודה בי"ד של אדר הראשון ולהזמין בני אדם עמו כדמשמע המשנה דאין בין (מגילה ו') ומיהו אין להתענות בי"ג של אדר הראשון ומה דאמרינן אין בין אדר וכו' היינו לעניין קריאת המגילה באדר הראשון ונתינת מתנות לאביונים ושוב נמלכו בית דין לעבר השנה אז צריכים לחזור ולקרות ולעשות פורים באדר השיני, ע"כ לשון התשב"ץ. אמנם בט"ו צ"ע גם באדר השיני דאין ט"ו נוהג אלא לאסור של זה בזה וגם בתלמוד קאמרינן אין בין י"ד של אדר הראשון לי"ד של אדר השיני כו' ולא הזכיר ט"ו ומיהו שמא נקט אותו שהוא עיקר והוא הדין ט"ו וצ"ע, וגם העולם לא נהגו לעשות משתה כי אם בי"ד של אדר הראשון אע"פ שבאדר השיני נוהגין בט"ו לעשות משתה ושמחה, ע"כ לשון ס"ג. מה שאנו נותנים ג' מחציות למעות פורים משום [דכתיב] בפרשת תשא ג' פעמים באותה פרשה מחצית השקל ובמקום שאין עניים יכול לעכב המעות פורים שלו ולתנם למי שירצה, [מרדכי (מגילה ס' תשע"ז)]. ומה שנוהגין שנותנין לשפחות אסור להרגיל, שמעתי שרבינו אפרים קורא עליהם וזהב הרביתי לך וכסף עשו לבעל, אבל במקום שהרגילו כבר אין לבטל הדבר מפני דרכי השלום כדתנן (גיטין דף ס"א) מפרנסין עניי הגוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום ומחזיקין ידיהם בשביעית ושואלין בשלומם. וכשחל פורים ביום א' אז במוצאי שבת יאמר בתפילת י"ח על הניסים אע"פ שלא קראו עדיין המגילה ואחר המגילה יאמר ויהי נועם ואתה קדוש ויתן לך, הג"ה ומיהו לא נהגו העולם לומר ויהי נועם כי אם ואתה קדוש ויתן לך, עכ"ה. ואפילו במקום שאין מניין ויש שם ד' או ה' או יותר ויש אחד מהם שיודע את המגילה והאחרים אינם יודעים האחד פוטר את כולם כדאמרינן פרק כל הבשר (חולין דף ק"ו) סופר מברך ובור יוצא אבל אם כולם יודעים אותה אם ירצו כולם יקראו כולם לעצמם. ואומר הר"ם נ"ע מי שקורא המגילה לחולה או ליולדת צריך לברך לפניה ולאחריה אע"פ שיצא כבר ידי חובתו בבית הכנסת כדאמרינן (ר"ה דף כ"ט) כל הברכות כולן אע"פ שכבר יצא מוציא אחרים חוץ מברכת הלחם וברכת היין שהם ברכת נהנים. והמגילה אינה צריכה להיות וו"י העמודים. וששאלתם אם מגילה צריכה הקף גויל ועמוד בתשובה ר"ת כתיב (מרדכי מגילה ס' תשצ"ה) כיון דנקראת ספר ונקראת איגרת עבדינן לחומרא ויהבינן לה דין ספר לכל מילי לבר מילתא אחת דיהבינן לה דין איגרת לעניין שאם הטיל בה ג' חוטין גידן והשאר תפור בפשתן כשירה אבל לעניין עיבוד לשמה והקף גויל וחוטרי דחיתי"ן ותליית ההיי"ן והקופי"ן וכל גוף האותיות כצורתן ובזיונם של שעטנ"ז ג"ץ ובחסירות וביתרות הכל כספר תורה ועמוד נמי צריכה כדאיתא פ"ק דבבא בתרא (דף י"ד) ומניח חלק אחד לתופרה מצד אחד כדי לגול הקף — הג"ה, נראה דאין להקפיד במניין השורות במגילה רק שלא יהיו נקודות בה ושלא יהיו ברכותיה כתובין בה ושלא תהיה כתובה בין הכתובים לקרות לציבור, ע"כ לשון התשב"ץ (סימן ק"פ). יא) בשם ר"י מקורבי"ל אם התחיל לאכול סעודת פורים מבעוד יום גומר ואוכל ואומר על הניסים אע"פ שחשיכה ואין צריך לומר על הניסים מבעוד יום וכן מיעלה ויבא בראש חדש, ע"כ. יב) אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר, זו דברי ר' מאיר שאומר בשם ר' עקיבא והלכה כמותו, עכ"ל ס"ג. יג) מסקינן (ברכות דף ט"ו) הקורא צריך כוונה ושאינו מתכוון לא יצא אמרינן בירושלמי מגילה (פ"ב ה"ב) אין מדקדקין בטעיותיה משמע שאם קרא אותה קריאה משובשת יצא, בפ"ב (דף י"ט) אמר ר' יוחנן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא והני מילי בציבור אבל ביחיד יוצא ידי חובתו, מכאן פוסק ר"ח דמגילה בזמנה ביחיד כרב דאמר בפ"ק דמגילה (דף ה') מגילה בזמנה ביחיד שלא בזמנה בעשרה ואע"ג דחש לה רב להא דרב אשי דאמר מגילה בזמנה בעשרה אין הלכה כמותו כיון דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דאפילו הוו רב ורב אשי כאחד (אין) הלכה כר' יוחנן לגבייהו, ובה"ג פוסק כרב אשי אבל ר"ת תופס עיקר כר' יוחנן, ומיהו בסדר רב עמרם פסק כרב אשי כיון דחש לה רב, לס"ג. (עיין ברא"ש ריש פרק קמא ס' תשפ"ב).
